יום ראשון, 12 ביולי 2009

היום שבו דרכתי באולם הקיקבוקס

היה זה אחרי הסיור הראשון ואימון הניסיון שלי ב”גו אקטיב”, מכון הכושר החדש שלי. היה שקט בשעות הבוקר וזה הזמן שהכי טוב לי להתאמן בו. כבר מזמן הבנתי שבערב זה קצת יותר מינגלינג, חיוכים, מבטים וזה גם כיף, שלא תבינו, אבל בבוקר זה הזמן שלי עם עצמי ועם המכשירים. האימון היה מעולה. הסתכלתי הרבה במראות בעודי מתאמנת ורוב הזמן הייתי מרוצה מזה שהן נקיות. סתם, הייתי מרוצה גם מאיך שאני ניראת במראות הנקיות. המדריך הראה לי איך עושים במכשיר אחד ממש מגניב שלא הכרתי מחדרי הכושר הקודמים בהם התאמנתי בעבר. זה מן מכשיר שבו מסובבים את הגוף נגד משקולת וזה מפעיל את שרירי הבטן העליונים. הייתי עייפה אך מרוצה בסוף האימון. הייתי גם עייפה כי זו הפעם הראשונה מזה כמה חודשים שהתחלתי את האימון מריצה. הריצה לקחה את כל המחשבות שלי רחוק והריכוז בנשימה הובילו אותי למקום שרק הגוף שלי והאימון היו חשובים לי באותו הרגע. שום דבר שהיה מחוץ לחדר הכושר הכתום לא עניין אותי בשעה שלקחתי לעצמי.

כשהחלטתי שזהו, עבדתי מספיק החלטתי לעשות סיבוב במכון. זה לא שלא ראיתי איך הוא ניראה בתחילת הסיבוב המקדים, פשוט כשאני הולכת לבד בחללים הקרירים שלו זה יותר מעניין. ואז הגעתי לחדר הקיקבוקסינג. זה היה מקדש אדום כתום, שחור לבן ומהמם. אני חשובת שזה חדר הקיקבוקססינג הכי יפה שראיתי בחיים שלי. האור הרך חדר והאיר את החלל עם שקי האיגרוף הענקיים האלה שעמדו שם בודדים לאורך הקיר וחיכו לרגע בו יתחילו להכות בהם בחדווה במהלך האימון הקרוב.

IMG_6976

IMG_6979

הצטערתי שאין אימון ממש עכשיו, אבל גם הרגשתי שזה יהיה יותר מדי. רצתי לקבלה לראות מתי יהיה שיעור הקיקבוקס בימים הקרובים. אני כבר לא יכולה לחכות, וכמה שזה נשמע מצחיק להגיד, באמת בא לי כבר לראות איך זה יהיה.

אז לא צריך להסביר שהחלטתי לכתוב בלוג על כושר.כן, עוד בלוג! בטח תחשבו שאין לי חיים ושאני משוגעת, אבל  יש לי מלא סיבות לעשות את זה ואני בטח אכתוב עליהן בהמשך. עכשיו אני יודעת שאני חייבת לקחת את הבריאות שלי ברצינות ולהיכנס לכושר. אחת הסיבות של כתיבת הבלוג היא שאני רוצה שהוא יעזור לי להתמיד באימונים ואולי יתן גם לכם חשק לעשות כושר.

מקווה שתישארו לקרוא ושאני אתמיד. שבוע מעולה לכולם.

אין תגובות: